“קצת מזה וקצת מזה” – הדרך הארוכה מהכנת עוגיות מתוקות עם קמח מלוח ועד ארוחות מושקעות.
בישול והכנת אוכל למשפחתי הם חלק חשוב בעיקר בסופי שבוע. למעשה לא ממש בישלתי עד שהגענו לקנדה ואני כבר אם לשני ילדים ובת 30. כקיבוצניקית אכלתי רק בבית הילדים ובחדר האוכל בקיבוץ, באתיופיה הייתה לנו מבשלת נהדרת.
באחד הימים הראשונים במונטריאול, הצעתי לילדיי שנאפה עוגיות, והם מאוד התלהבו. ההתחלה הייתה פשוטה – קניות בסופר, ריח ניחוח עלה בבית, הזמנתי את ציפורה השכנה לקפה ומאפה וכשטעמתי את העוגית הראשונה כמעט התעלפתי! “בניתוח שלאחר האפייה” התבררה העובדה המצערת, העוגיות “המתוקות” נאפו עם קמח מלוח. משם הדרך למעלה הייתה כבר קצרה. המשכתי לנסות, לגוון, להמציא ובניתי לעצמי כמה עקרונות חשובים:
- אוכל טעים לא חייב להיות מסובך – להיפך!
- אימי אמרה, “אפשר לשקוד יום שלם על הכנת ארוחה ואז לסיים ברבע שעה, לכן עדיף מאכלים טעימים שלהכנתם לא צריך זמן רב.”
- המתכון הוא המלצה בלבד. אפשר לאלתר, לגוון ולשנות בהתאם למה שיש בבית.
- הפריזר הוא חבר. תמיד כדאי שיהיו בו כמה מנות מוכנות שישמשו בסיס להכנת ארוחה לא מתוכננת. גם כשבאים עשרים איש אני לא נלחצת, פשוט שולפת קצת מהפריזר, מהמקרר, מכינה בזריזות שני סוגי סלטים, ומפה לשם – קצת מזה וקצת מזה, ויש ארוחה בלי תכנונים מראש ובלי דרמה.
- המטעמים הטובים ביותר נועדו לבישול ביום חמישי מאוחר בלילה. בשעות אלו, כשגם ציפורי הלילה כבר הלכו לישון, שורה על המטבח רוח קסם מיוחדת.
- האהבה והנתינה הן התיבול הסודי שלי. אני מכינה אוכל ליקרים לי ונהנית מזה.
המתכון הסודי לשמירה על בריאותו של בעלי היקר – מדי בוקר אני מכינה לו בשמחה ארוחת בוקר בריאה עם הרבה ירקות צבעוניים והעיקר שיהיו ביצה רכה או ביצת עין, גבינה לבנה וגם גביע גיל (לבן).